Core 2 Quad ו- Core 2 Extreme הם המעבדים החזקים ביותר במערך של אינטל. כפי שהשם מרמז, למעבדי Core 2 Quad יש ארבע ליבות פיזיות, ואילו טווח Core 2 Extreme כולל מעבד כפול ליבה אחד - ה- X6800 - וכן טווחי ה- QX6000 וה- QX9000 עם ארבע ליבות.
Core 2 Quad
טווח ה- Core 2 Quad כולל חלקים של 65 ננומטר ו 45 ננומטר, בהתבסס על ליבות קנטספילד ויורקפילד בהתאמה. באופן פנימי, הם למעשה זוג מעבדי Core 2 Duo המובנים בשבב אחד. כפי ש- AMD אוהבת לציין, זה פחות יעיל מהעיצוב המשולב לחלוטין של Phenom, שכן ליבות במת שונים לא יכולות לתקשר ישירות במהירות הפנימית המלאה של השבב. במקום זאת, עליהם להעביר נתונים הלוך ושוב דרך האוטובוס הצדדי הקדמי האיטי יותר.
אבל בעולם האמיתי, תכנות רב-הברגה נמצא בחיתוליו, ומעטים היישומים המשתמשים במעבד מרובע ליבות כזה. לעתים קרובות יותר, ארבע הליבות יפעילו מספר תהליכים עצמאיים במקביל, דבר ש- Core 2 Quad מצויד בצורה מושלמת לעשות. זוהי כלכלה ממולחת מצד אינטל לשימוש חוזר בהיגיון הליבה הקיים ולא בהשקעה בתהליך מרובע ליבות חדש לחלוטין.
ההוכחה היא בתוצאות. ה- Core 2 Quad Q6600 עולה רק 4 ליש'ט יותר מאשר הדגל של AMD Phenom 9600, אך כולל 8 מגה-בייט של מטמון L2 L-On-Die, כפול מהסכום העומד לרשות ה- Phenom. זה עזר ל- Q6600 להשיג 1.45 סוערים במבחני הביצועים שלנו, בעוד שמעבד הארבע ליבות של AMD זכה ל -1.28 בלבד. למעשה, במבחנים שלנו, כל מעבד Core 2 Quad עבר את כל מה שמייצרת AMD בקלות. זה נובע בחלקו ממטמון L2 גדול יותר (עד 12 מגה-בתים ל- Q9450 ו- Q9550) ובחלקו בזכות מהירויות שעון המגיעות עד 2.83 GHz באוטובוס צדדי קדמי של 1,333 מגה-הרץ.
עם זאת כמעבד שולחני, טווח Core 2 Quad מתמודד עם תחרות קשה מצד Core 2 Duos של אינטל. ה- E8400, למשל, השיג ציון אמות מידה גבוה יותר מאשר ה- Q9300 במבחנים שלנו, למרות שעלה 42 ליש'ט פחות. כוח העיבוד הנוסף של ה- Core 2 Quad זורח רק ביישומים מרובי הליגה, כמו למשל מבחן ה- 3ds Max שלנו: כאן, E8400 לקח 206 שניות כדי לעבד סצנה שה- Q9300 השלים תוך 156 שניות. אבל אם אתם מחפשים מכשיר כללי, ה- Core 2 Duo הוא ערך טוב יותר.
